גן העדן השלישי וקוץ השטן

 

גן העדן השלישי וקוץ השטן

 

קורינתים ב' י"ב:1-4 "אבל אני חייב להתפאר, אף על פי שאין בכך תועלת, לספר על חזיונות וגילויים מהאדון: אני מכיר אדם במשיח אשר לפני ארבע עשרה שנה - אם בגוף או מחוץ לגוף איני יודע, אלוהים יודע - נשאב אל גן העדן. אני מכיר אדם כזה - אם בגוף או מחוץ לגוף איני יודע, אלוהים יודע - נשאב אל גן העדן ושמע דברים שלא ניתן לתאר, דברים שאסור לאדם לבטא." פאולוס חווה את גן העדן השלישי, אותו כינה גן עדן. הייתה לו חוויה מיסטית שלא ניתן לבטא במילים.

קורינתים ב' י"ב:7-9 "וכדי שלא אתגאה מרוב הגילויים (אפוקליפסאון), ניתן לי קוץ (סקוֹלוֹס הַסַרְכִי) בבשר (סַרְכִי), שליח השטן לחבוט בי. שלוש פעמים התחננתי בפני האדון שיסירו ממני." אבל הוא אמר לי: 'חסדי מספיק לך, כי כוחי מתממש בחולשה'. לכן אתפאר בשמחה רבה יותר בחולשותיי, כדי שכוחו של המשיח ינוח עליי. פאולוס ממשיך את סיפורו על הקוץ שבבשר עד לרקיע השלישי.

לאחר שדיבר על רקיע השלישי, השליח פאולוס דיבר על הקוץ שבבשר. לכן, רקיע שלישי וקוץ בבשר קשורים זה בזה. פאולוס חווה את החוויה המדהימה של הרמה עד לרקיע השלישי, ואלוהים הכין את הקוץ דרך השטן כדי למנוע ממנו להתגאות.

רומים ז':21-23 "לכן אני מוצא שזה חוק: כשאני רוצה לעשות טוב, הרע קרוב. כי אני מתענג על תורת אלוהים בפנימיותי, אבל אני רואה חוק אחר פועל באיברי, לוחם נגד תורת דעתי ומשבי אותי לחוק החטא השוכן באיברי."

עבור הקדושים, יש את המקדש הישן (האדם הישן) ואת המקדש החדש (האדם החדש). במקדש הישן, יש את ישוע המשיח שמת על הצלב, ובמקדש החדש, יש את ישוע המשיח שקם לתחייה. ישוע המשיח, שמת על הצלב, נשפט על ידי אלוהים. וישוע המשיח שקם לתחייה, כבן האלוהים, מעניק תחיית המתים וחיי נצח לאלה הנכנסים למשיח.

ישוע המשיח, שנשפט במקדש הישן, הלך לגיהנום. הוא מת והלך לגיהנום כדי לשלוח את אלה שמתחרטים לגן עדן. משמעות הדבר היא שאלה שחיים ללא ישוע המשיח נמצאים רוחנית בגיהנום.

עם זאת, ישוע, שהלך לגיהנום, קם לתחייה שלושה ימים לאחר מכן ועלה לגן עדן, ונכנס ללבבות הקדושים. זה מסמל את המקדש החדש בתוך הלב.

ישוע המשיח, השוכן במקדש החדש, שוכן בגן עדן בתוך לבבות הקדושים. כמו כן, נאמר שאלה שנמצאים במשיח יושבים גם הם בגן עדן. אפסים ב':6, "והקים אותנו יחד, והושיב אותנו יחד בשמים במשיח ישוע". גן עדן זה הוא מלכות האלוהים בתוך הנשמה, הגן עדן השלישי, והגן עדן עצמו.

לקדוש יש גוף פיזי וגוף רוחני. הגוף הפיזי (הנפש הפיזית) הוא גוף העצמי הישן, בעוד שהגוף הרוחני (הנפש הרוחנית) הוא גוף חיי התחייה. לכן, ישנם שני גופים ושתי נפשות, וזהותו של האדם חייבת להיות ממוקמת בגוף הרוחני (הנפש הרוחנית).

מכיוון שהגוף הרוחני יושב בגן עדן, השטן אינו יכול להתקרב אליו. אין לזה שום קשר לחטא. יוחנן א' ג':9, "כל מי שנולד מאלוהים אינו חטא, כי זרעו נשאר בו. והוא אינו יכול לחטוא, כי הוא נולד מאלוהים." יוחנן א' ה':18, "אנחנו יודעים כי כל מי שנולד מאלוהים אינו חוטא. מי שנולד מאלוהים שומר על עצמו, והרע אינו יכול לגעת בו."

אלוהים אומר שהוא לא ידרוש מאלה שנולדו עם גוף רוחני להיות אחראים לחטאיהם באמצעות החוק. רומים ח':1-2, "לכן, אין כעת שום הרשעה לאלה הנמצאים במשיח ישוע, כי על ידי המשיח ישוע תורת הרוח המחייה שחררה אתכם מתורת החטא והמוות."

עם זאת, לפעמים מאמינים נופלים לתודעה הבשרית. כאשר מאמין מזהה את הגוף הבשרי כשלו, כל מה שמקורו בגוף זה חוזר לחיים. רגשות בשרניים, זיכרונות עבר, תאוות דם, כעס - דברים אלה צצים מחדש, והופכים את התודעה על פיה. ברגעים אלה, קוץ השטן מכה.

סקולוס הסרקיס (σκόλοψ τῇ σαρκί) פירושו קוץ בבשר. הגוף הבשרי נקרא גם גוף החטא, ואפילו אלה שנולדים מחדש תמיד נראים לא יציבים בגלל הגוף הבשרי.

קדושים חייבים למקם את זהותם בלב בהנחיית רוח הקודש. זה קורה אפילו לאלה שנולדים מחדש. אסור לקדושים לעסוק במעשה הטיפשי של חיפוש חוזר אחר דמו של ישוע למחילת חטאים. עליהם לזכור את מותו של עצמו הישן ולהתפלל מדי יום להדרכת רוח הקודש, ולסרב לאפשר לבשרם לתפקד. עבור אלו המתמידים ברשע למרות שנעקצו על ידי קוצי השטן, הדבר יכול אף להוביל למוות.

עם זאת, אם מאמין ממשיך לפעול באופן שנכנע לבשר, צרה תבוא עליו. אלוהים נותן לשטן קוץ לדקור אותו. הקוץ שדקר את השליח פאולוס אינו מתועד, ולכן איננו יכולים לדעת בוודאות, אך ייתכן שזה משהו בבשרו. הוא היה ידוע כמי שזעם בקלות. כתוצאה מכך, הוא וברנבא רבו על מקרהו של מרקוס ודרכיהם נפרדו.

ישוע אמר שוב ושוב לתלמידיו שהוא ימות ויקום לתחייה לאחר שלושה ימים. כאשר פטרוס מחה נגד כך, אנו רואים את השטן מנסה להשתלט עליו. מתי ט"ז 22-23 אומר, "אך פטרוס לקח אותו הצידה והחל לגער בו לאמר: 'לעולם לא, אדוני! לעולם לא יקרה לך דבר כזה'. אך ישוע פנה ואמר לפטרוס: 'סור ממני, שטן! מכשול אתה לי; כי אינך חושב על דברי אלוהים, אלא על דברי בני אדם'."

סצנה זו אינה עוסקת בפטרוס בהיותו השטן, אלא בישוע המנצח את השטן בדיוק ברגע שהוא מנסה להשתלט על פטרוס. לאחר מכן ישוע נוזף בפטרוס. הוא נוזף בו על כך שהוא חושב על ענייני אנוש ולא על ענייני אלוהים. עבודתו של אלוהים נוגעת למוות ולתחייתו של הצלב, שאלוהים מתכוון להשיג, ולישועת האנושות. עם זאת, ענייני אנוש הופכים לענייני העולם.