שאלה 68. האם רק הנבחרים נקראים למעשה?
שאלה 68. האם רק הנבחרים נקראים למעשה?
תשובה. רק הנבחרים נקראים למעשה. אלו שאינם נבחרים, למרות שהם עשויים להיקרא כלפי חוץ על ידי שירות הדבר, ויש להם פעולה משותפת כלשהי של הרוח, אך מזניחים ובוזים במכוון לחסד המוצע להם, וכך נופלים לחוסר אמונה, ואינם באים באמת אל ישוע המשיח.
אלוהים בוחר מבין אלו הנקראים להיות עמו. מתי כ"ב:14 אומר שרבים נקראים, אך מעטים נבחרים.
במתי כ"ב:2, "מלכות השמים דומה למלך שערך סעודת חתונה לבנו", המלך הוא אלוהים. הבן הוא ישוע המשיח, וסעודת החתונה היא סעודת החתונה של השה. סעודת החתונה של השה מתייחסת ללקיחת כלתו.
רק אלו שהם כלת המשיח מבין כל האנשים בעולם יכולים להיכנס לסעודת החתונה. כדי להפוך לכלת המשיח, עליהם למות עם ישוע ולקום לתחייה עם המשיח. סעודת החתונה של השה היא התאחדות עם המשיח. כשם שגבר עוזב את הוריו ומתאחד עם אשתו, כך גם ישוע והקדושים הופכים לאחד. זו הסיבה שישוע התפלל לפני הצלב שהתלמידים יהפכו לאחד, כשם שאלוהים וישוע היו אחד. רק כאשר הם הופכים לאחד, הם יכולים להיכנס לאלוהים. אלו הם חיי התחייה.
אלוהים שלח הזמנה לישראל. ההזמנה היא כמו התורה. התורה היא הזמנה להבין שהם חוטאים ולבוא אל ישוע. אלוהים בחר בישראל לשלוח הזמנה זו לכל האנשים בעולם. ישראל היה זה שקיבל את ההזמנה. במתי כ"א, ישוע סיפר משל לפרושים ולסופרים שהגויים יישמרו תחילה, ולאחר מכן במתי כ"ב, הוא סיפר את משל סעודת החתונה. עם זאת, ישראל, שהוזמן, סירב להזמנה. הסיבה לכך היא שעם ישראל לא הבין שהם יצורים שעזבו את אלוהים.
אלוהים המשיך לשלוח משרתים (נביאים), אך ישראל הרג רבים מהנביאים. הם אפילו הרגו את בניהם. אלוהים תיאר את ישוע כמשרת. אלוהים שלח הזמנה לישראל לתחיית המתים, אך "לא הקשיבו והלכו לדרכם, אחד לשדהו ואחר לעסקיו". עם ישראל הזניח את ישו, שהיה מוסתר בתורה, ולכן לא יכלו להכירו. המילה "עצמי" ב"לשדהו, לעסקיו" פירושה שהוא האדון. עבור אדם שהוא האדון, הגוף חשוב. באופן דומה, אדם שהוא האדון אינו יכול למצוא את האוצר (התחיית המתים) החבוי באדמה. זו הסיבה שישוע אמר להתכחש לעצמו, והתנ"ך אומר לנו ש"עצמי" הוא ישות שעזבה את אלוהים. ההזמנה יצאה לכל אומות העולם. "לכו לצומת דרכים והזמינו את כל מי שאתם מוצאים לסעודת חתונה". צומת הדרכים מתייחס לגבול בין ישראל לגויים. לכן, קבלו את רוח הקודש, היו חזקים והטיפו את הבשורה לגויים. "המשרתים יצאו לדרכים ואספו את כל מי שמצאו, רעים וטובים כאחד". כאן, הרע והטוב אינם מתייחסים לאלה הנראים ככאלה בעיני אלוהים, אלא לאלה הנקראים כך בעולם. כל האנשים בעולם הזה הם המטרה. לכן, כאשר אנשים הגיעו לסעודת החתונה, היה שם אדם אחד שלא לבש בגדי חתונה. המלך מצא אותו וזרק אותו מאולם האירועים.
מי הוא זה שאינו לובש את בגדי החתונה? בגדי החתונה אינם דבר שמכינים, אלא בגדי החתונה מוכנים בבית החתונה, אך הם אינם לובשים אותם. אלה שמילאו את בית החתונה הם גויים. הם אלה שהחליטו להאמין בישוע המשיח. הכוונה היא לאלה שאינם לבושים במשיח (תחיית המתים). כדי להתלבש במשיח, על האדם לפשוט את בגדיו, אך הם אינם עושים זאת. אם אדם אינו מתכחש לעצמו, אינו יכול ללבוש את בגדי הצדקה (תחיית המתים).
התנ"ך מתאר את בגדיו של אדם כזקן. אלה שאינם מתים כזקן הם אלה שאומרים שהם מאמינים בישוע המשיח אך עדיין מציגים את צדקתם. הם אלו שאין להם את חיי התחייה הנוכחיים. הם אלו שמנסים להשיג צדקה בכוחות עצמם. הגלימה אינה משהו שאני מכין, אלא אני רק צריך להוריד את בגדיי (למות עם ישוע) וללבוש את הגלימה שהוכנה (תחיית המתים הנוכחית).
תגובות
הוסף רשומת תגובה