שאלה 52. כיצד התרומם המשיח בתחייתו?

שאלה 52. כיצד התרומם המשיח בתחייתו?

תשובה. המשיח התרומם בתחייתו, כך שלא ראה שחיתות במוות (כי לא יכל להיאחז בו המוות), וכי אותו גוף בו סבל, עם כל תכונותיו החיוניות (ללא תמותה וחולשות נפוצות אחרות השייכות לחיים אלה), אוחד באמת לנשמתו, וקם לתחייה ביום השלישי בכוחו; בכך הכריז על עצמו כבן האלוהים, המקיים את הצדק האלוהי, מנצח את המוות ואת זה שיש לו כוח במוות, והוא אדון החיים והמתים. כל מה שעשה כאיש ציבור וכראש כנסייתו היה להצדיק את המאמינים, לתת להם חיים חדשים בחסד, להתגבר עליהם על אויביהם ולהבטיח להם שהוא יקים אותם לתחייה ביום האחרון.

 

ישוע המשיח אומר שהוא החיים שירדו מהשמיים. בנוגע למילה תחיית המתים, מנקודת מבטו של הבשר, אנו מאמינים שהבשר המת מתאחד עם הרוח וקם לתחייה, אך מנקודת מבטו של הרוח, פירוש הדבר שהוא היה במקור חיים מן השמיים, ולאחר שהיה לכוד באדמה לזמן מה, הוא קם לתחייה כחיים מן השמיים. מכיוון שישוע המשיח הוא החיים מן השמיים, הבשר מת וקם לתחייה כחיים מן השמיים. עם זאת, אם אתם מתעקשים שהבשר קם לתחייה, זה בגלל שאתם רואים זאת בעיני הבשר.

בלוקס כ':35-36 נאמר, "אבל אלה הנחשבים ראויים להגיע לעידן ההוא ולתחיית המתים אינם נישאים ואינם נישאים, וגם לא יכולים למות עוד, כי הם שווים למלאכים ובני אלוהים, בהיותם בני התחייה." ובמתי כ"ב:30 נאמר, "כי בתחיית המתים אינם נישאים ואינם נישאים, אלא כמלאכים שבשמים." מלאכים הם רוחות. לכן תחיית המתים פירושה שרוחות מתות חוזרות לרוח החיים.

 

יש סצנה שבה ישוע מקים לתחייה את המתים. ישוע הקים לתחייה את לזרוס, בן האלמנה מנעין, ואת בת יאיר, ראש בית הכנסת. אם התחייה דומה לתחיית המתים, אז לאנשים אלה אמורות להיות גופות בני אלמוות מכיוון שהם קמו לתחייה. עם זאת, הם אינם גופות קמו לתחייה. הסיבה לכך היא שישוע אמר בבירור שהם פירות התחייה הראשונים.

בקורינתים א' ט"ו:21-23, נאמר, "כי מאחר שעל ידי אדם בא המוות, כך גם על ידי אדם באה תחיית המתים. כי כשם שבאדם כולם מתים, כך גם במשיח כולם יחיו. אבל כל אחד לפי סדרו: המשיח הוא הפירות הראשונים, ואחר כך, בבואו, השייכים למשיח."

לכן, לפני שישוע קם לתחייה, לא היה אף אחד שקם לתחייה. יוחנן ג':13 "איש לא עלה השמימה מלבד זה שירד מן השמים, בן האדם אשר בשמים." מי הוא "זה שירד מן השמים, בן האדם"? העובדה שהוא ירד מן השמים פירושה שישוע נולד מרוח הקודש בגלגול. רק ישוע שנולד מרוח הקודש הוא הפרי הראשון של התחייה.

ישוע הקים את המתים בעודו בחיים. הוא הקים את לזרוס, בן האלמנה מנעין, ואת בת יאיר, ראש בית הכנסת. עם זאת, כאשר ישוע הקים את בתו של יאיר, הוא אמר, "טליתקום" ("ילדה, קומי"). זו הסיבה שנאמר שרוחה חזרה. לוקס ח':44-45 "ויחז ישוע בידה וקרא לה, 'ילדה, קומי'. רוחה חזרה, והיא קמה מיד. וישוע ציווה לתת לה לאכול." איננו מכנים תחיית המתים של שלושה אנשים מתים.

נאמר שרוחו של ישוע עזבה אותו לאחר שמת על הצלב. מתי כ"ז:50 "ויצע ישוע שוב בקול גדול, ויתן את רוחו (pneuma)". פטרוס א' ג':18-19 "כי גם המשיח סבל פעם אחת בעד חטאים, הצדיק בעד רשעים, כדי להביא אותנו אל אלוהים, לאחר שהומת בבשר, אך הוחי ברוח; ברוח זו הלך והכריז לרוחות שבכלא."

 

כדי שהתחייה תהיה חזרת הגוף המת, לפחות הגוף המת חייב להיות קם לתחייה תחילה, והרוח חייבת להיכנס לגוף כמו בת יאיר. אז, בסופו של דבר, נהיה באותו מצב כמו בת יאיר, וישוע הוא הפרי הראשון של התחייה. לכן, התנ"ך אומר לנו שהתחייה אינה חזרת הגוף שקיבלנו מההורים.

השליח פאולוס מדבר על גוף התחייה כגוף רוחני. בקורינתים א' ט"ו: 35-38, "אבל מי ישאל, 'איך מתים קמים לתחייה? עם איזה גוף הם באים?' טיפש! מה שאתה זורע לא מחייה אלא אם כן ימות. ומה שאתה זורע, אתה לא זורע את הגוף שיהיה, אלא גרגר ערום, אולי של חיטה או של גרגר אחר. אלא אלוהים נותן לו גוף כפי שבחר, ולכל זרע את גופו."

החקלאי זורע את הזרע, אבל הוא זורע את צורת העתיד. הוא זורע את הזרע במחשבה שהזרע יהפוך מאוחר יותר לפרי. קליפת הזרע מתה (נעלמת) והנבט שבתוכו גדל ומשתנה לצורה אחרת.

קורינתים א' ט"ו:42-44 "כך גם בתחיית המתים. נזרע במשחת, יקום (en aphtarsia) בנצחיות. נזרע (eigeiretai) בבושת פנים, יקום (en aphtarsia) בתפארת. נזרע בחולשה, יקום בכוח. נזרע גוף טבעי, יקום גוף רוחני. אם יש גוף טבעי, יש גם גוף רוחני."

 

En aphtarsia (ἐν φθορᾷ) פירושו בחיי נצח, ו-egeiretai (ἐγείρεται) פירושו לקום. בחיי נצח, הרוח עולה. Soma pneumatikō, שמתורגם כגוף רוחני, הוא גוף הרוח. התחייה אומרת לנו שזה לא גוף פיזי אלא גוף רוחני.

 

קורינתים א' ט"ו 50 "אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ, אֲחִי, כִּי בַּשָּׂר ודם אֵין לִרְשׁוּ אֶת מַלכות הָאֱלֹהִים; וְגָם הַמִּגְלָל אֵין יְרוּשׁ אֶת הַנִּמְגָּלוּת."

ביוחנן ו' 63 נאמר: "הרוח היא המחייה; הבשר אינו מועיל. הדברים אשר דברתי אליכם הם רוח וחיים."

גלטים ב' 20 "נִצְלַבְתִּי עִם הַמָּשִׁיחַ וְאֵינִי חַי עוֹד, אֲבָל הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי; וְאֶת הַחַיִּים אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר חַי בִּבְרָנִי חַיִּים בְּאֱמוּנָה בְּבֶן הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר חַי בִּשְׁבִי."

בדרך זו, דרך פסוקים רבים בתנ"ך, מדברים על תחיית המתים הרוחנית. לסיכום התחייה, נוכל לומר שמשמעותה היא שהרוח הלכודה בגוף מתה, אך הרוח חוזרת לחיים מן המתים, ולכן היא חוזרת למצבה הקודם על ידי לבישת גוף (גוף רוחני) שמגיע מהשמיים, לא מהורים פיזיים.

שנית, האם תחיית הקדושים במשיח היא תחיית המתים העתידית שתתרחש לאחר מות הגוף, או שמא זוהי תחיית המתים בהווה?

 

רומים ו':5 אומר, "כי אם היינו מאוחדים איתו במוות כמו שלו, גם אנחנו נהיה בתחייתו כמו שלו." האחדות עם מותו באה ראשונה, והאחדות עם תחייתו באה לאחר מכן.

יוחנן י"א:23-26 אמר לה ישוע: "אחיך יקום." אמרה לה מרתא: "אני יודע שהוא יקום בתחייתו ביום האחרון." אמר לה ישוע: "אני התחייה והחיים. מי שמאמין בי יחיה גם אם ימות; וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם אתה מאמין בזה?"

כאשר אחיה של מרתא לזרוס מת, מרתא אמרה שאם ישוע היה בביתה, הוא לא היה מת. בפרק י"א, פסוק כ"ב, ענתה מרתא: "אני מאמינה שכל מה שנבקש מאלוהים, הוא ייתן לנו." זו הסיבה שישוע אמר: "הוא יחיה שוב", אבל מרתא חשבה על "חיים שוב" לא כמשהו נוכח, אלא כתחייתו ביום האחרון בעתיד לאחר מות הבשר. מה שישוע רוצה הוא משהו נוכח. בפסוקים 23-26 של פרק 11, אמר ישוע למרתא: "אני התחייה והחיים. מי שמאמין בי, אף על פי שרוחו מתה, יחיה, וכאשר רוחו חיה, יקבל את מתנת האמונה מהשמיים ולא ימות לעולם." אם נסתכל על זה מנקודת מבט של הבשר, פירוש הדבר הוא: "מי שמאמין בי, אף על פי שבשרו ימות, יחיה יום אחד, וכל מי שמאמין בי בעודו חי בבשרו לא ימות לעולם." מבנה המשפט מאוד מביך. התנ"ך מדבר על הרוח, אך מאמינים חושבים על תחיית הבשר.

בקורינתים ב' ה' 17, נאמר: "לכן, אם מישהו נמצא במשיח, הוא בריאה חדשה; דברים ישנים חלפו; הנה, הכל נהיה חדש." משמעות הדבר היא שהוא מת עם צלבו של ישוע וקם לתחייה עם המשיח.

יוחנן ו':48-50 "אני לחם החיים. אבותיכם אכלו מן במדבר ומתו. זה הלחם היורד מן השמים, למען יאכל ממנו ולא ימות." הלחם היורד מן השמים מסמל חיי תחיית המתים, כדי שאדם יאכל ממנו ולא ימות. אלמוות אינו מתייחס לבשר, אלא יש לו משמעות רוחנית. במילים אחרות, פירושו להיות מאוחד עם תחייתו של ישו ולחיות לנצח כגוף רוחני.