נצרית וישו מנצרת

נצרית וישו מנצרת

 

שופטים יג:1-5 『 ועשו בני ישראל שוב הרע בעיני יהוה; ויתן ה' אותם ביד פלשתים ארבעים שנה. וְהָיָה אִישׁ אֶחָד מִצְרָה, מִמִּשְׁפַּחְתַּת הַדָּנִים, אֲשֶׁר שְׁמוֹ מְנוֹח; ואשתו עקרה ולא ילדה. ויראה מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה, עקרה אתה ולא ילדת, אבל תתעבר וילדת בן. וְעַתָּה הִזְמַר, נָא, וְלֹא תִשְׁתָּה יַיִן וְלֹא שְׁתָה חָזָר, וְלֹא תֹאכַל טָמֵא: כִּי הִנֵּה תְּהֵר וְתָלַדְתָּ בֶּן; ותער לא יבוא על ראשו, כי הילד יהיה נצרי לה' מרחם, ויתחיל להציל את ישראל מיד פלשתים.

במדבר ו, ה, אם אדם רצה לחיות כנצר לפרק זמן מסוים, הוא לא יכול היה להסתפר באותה תקופה. עם זאת, כשחזר לחיים רגילים, הוא הצליח לגלח את ראשו. אולם, בשונה מכך, אדם שהוגדר כנזיר מהעובר לא יכול היה לגלח את ראשו כל חייו, משום שהיה עליו להישאר נזיר קבוע עד מותו.

המילה העברית 'נזיר', המקבילה לנצרית, היא שם עצם הנגזר מהפועל 'נזר' שפירושו 'לקדש, לקדש, להפריש', ופירושו 'מי שמופרד כקדוש'. תקנות אלו לנאצים מוזכרות במדבר ט יב, וניתנו על ידי אלוהים באמצעות משה רגע לפני שבני ישראל יצאו מהר סיני. אסור היה לנצרית לאכול פירות מהגפן או לשתות משקה חזק, אסור היה להסתפר, ואסור היה להתקרב לגוויה. מנקודת מבט היסטורית גאולה, תקנות נצרת אלו מאפיינות את ישוע המשיח, שהקריב את עצמו כקורבן מושלם לפני אלוהים. סיפורו של שמשון, השופט האחרון, מופנה לדוד. ודוד פונה אל ישוע המשיח.

התכנים של תקופת השופטים עוסקים ברובם ב"עבודת אלילים והפלישה של עמים זרים כתוצאה מכך, קריאות ישראל ובקשות ה' במינוי שופטים". אולם סיפור הזעקה נגד החוק אינו מופיע בשופטים יג. ויש אומרים שגדעון היה שליו רק 40 שנה. אחרי גדעון, דרך אבימלך ויפת, נעלמה המילה שלום. בשופטים יג:1 אין שלום ואין צעקה לאלוהים. בני ישראל חשבו על זה כשלום בתוך הפלישה והשליטה של הפלשתים.

הפלשתים היו עם שחי כשודדי ים ועסק במסחר ביניים סביב הים התיכון. עוד לפני שנולד שמשון, ישראל כבר התנכלו על ידי הפלשתים. ושמשון כיהן כשופט תחת הפלשתים רק 20 שנה, והפלשתים המשיכו להציק לישראל גם אחרי שמשון. עם זאת, בהתחשב בכך שהייתה רגיעה זמנית בדיכוי הפלשתים לקראת סוף מלכותו של שמואל, ניתן לראות את התקופה עד לנקודה זו כ-40 שנה. לאחר מכן, גם בתקופת מלכות ישראל, המשיכו הפלשתים להציק לישראל, וכאשר דוד המלך כבש אותם, סוף סוף הגיע קץ לדיכוי הפלשתים. זה אומר לנו שתקופת השופטים הולכת לקראת תקופת דוד.

לאחר תקופת שלמה, כאשר נחלקו ישראל לשניים, עשה ירבעם, אשר עמד בראש הצפון, אלילי עגל זהב והניח האחד בבית אל והשני בדן. אפשר לומר שדן הוא מקדש לאלילים. בדנג'יפה מופיע אדם בשם מנוח. מנוח מזכיר את נח. המשמעות שלו היא מנוחה. הסיבה למבול הכעס הייתה נישואי בני אלוהים ובנות בני אדם. זהו ניאוף רוחני שבו מי שיש לו זרע של הבטחה מתערבב עם מי שאין לו זרע של הבטחה. זהו הסיפור של איך אלוהים שופט את אלוהים במים כי הם שירתו גם את אלוהים וגם את האלילים, ונח ומשפחתו ניצלים דרך התיבה. ישועה היא מנוחה. עם זאת, לא הייתה מנוחה בתקופת השופטים. חוסר מנוחה פירושו לא להיות באלוהים.

אשתו של מנוח הייתה עקרה, אבל אלוהים פתח את רחמה. מרים, שהייתה מאורסת ליוסף, הייתה עקרה לפני נישואיה, אך אלוהים הכניס אותה להריון בכוחה של רוח הקודש. עקרות מתייחסת לאי יכולתה ללדת בן ומייצגת את מצבה של ישראל. אנשים צריכים להביא בנים כדי להמשיך את הדורות. אולם אלוהים נתן בן לאישה העקרה. מאשת מנוח ועד שמשון, ממרים ועד ישוע המשיח. שמשון הוא שם שפירושו אור. ביוחנן 1:1, ישוע הפך לאור גם במהלך החושך הרוחני של השלטון הרומי.

"הכרת הבן לאבות האמונה שלא יכלו ללדת בן" משתרעת לא רק על אשתו של מנוח, אלא גם על שרה אשתו של אברהם, חנה אמו של שמואל, אמו של יוחנן המטביל אליזבת, ואמו של ישוע מרים. בלוקס א' 31, "והנה תתעבר בבטנך וילדת בן ותקרא את שמו ישוע."

הכנסייה כיום היא נשים שלא יכלו להיכנס להריון. אישה חייבת לפגוש גבר. הסיפור של בראשית ב' 24 ואפסים ה' 31-32 מסביר את הקשר הזה. "בשביל זה יעזוב איש את אביו ואת אמו, ויחבור אל אשתו, ושניהם יהיו אחד. בשר. זוהי תעלומה גדולה: אבל אני מדבר על המשיח והכנסייה.』 הכנסייה אינה מתכוונת לבניין הכנסייה, אלא לקדושים. מכיוון שהקדושה (האישה) פוגשת את ישו (גבר), השניים הופכים לאחד לחלוטין. והם יכולים להביא בנים. זו הבשורה והישועה. בפרק 12 של ספר ההתגלות, יש סצנה שבה נולד בן, והדרקון (השטן) מפריע להולדת האישה.

להיות אחד זה משהו שמתרחש בלבם של המאמינים. מקדש נבנה בלב, הקדוש הופך לכומר ונכנס למקדש, וכאשר גם המשיח חוזר ונכנס אל המקדש בלב, השניים נפגשים.

בישעיהו ל"ד, א', "שר עקר, לא-נשא; פרוץ בשירה וצעק בקול רם, אתה אשר לא יולדת: כי יותר בני השממה מבני האישה הנשואה, נאום ה'. התשובה כאן היא "אל תירא; כִּי לֹא תִבָּשׁוּ, וְלֹא תִבָּחֵל; כִּי לֹא תִתְבַּיֵּשׁ כִּי תִשְׁכַּח אֶת בּוֹשׁ נְעוּרֶיךָ וְלֹא תִזְכַּר עוֹד אֶת חָרְפַת אֶלְמְנוּתֶךָ. כי יוצרך הוא בעלך; יהוה צבאות שמו; וגואלך קדוש ישראל; אלוהי כל הארץ הוא ייקרא."

אלוהים מודיע לעם ש"מצבה של ישראל תחת שלטון פלשתי עקר מבחינה רוחנית". התנ"ך אומר לנו שכשם שישראל לא יכולה להימלט מעקרות רוחנית בעצמה, גם היא לא יכולה ללדת בן רוחני. זה אומר שאין ישועה. בתולה יולדת בן היא סימן לישועה רוחנית. בישעיהו ז' 14, "על כן ה' עצמו יתן לך אות; הִנֵּה, בַּתוּלָה תַהֵר וַתֵּלֶד בֶּן, וְתִקְרָא אֶת-שְׁמוֹ עִמְנוּאֵל."

על פי התקנות, "על מנת להפוך לנזרי אסור לאדם לשתות יין, להסתפר או לגעת בגוויה לפרק זמן מסוים". נזיר קשור לגפן. זה אומר לא לגזום את הגפנים במהלך פרק זמן מסוים. בויקרא כ"ה, ה', "את אשר צומח מעצמו מבצירך לא תקצור, ואל תקצור את ענבי גפנך הפרושים כי שנת מנוחה היא לארץ".

תהילים 104:15 אומר, "יין משמח אנשים."

בדברים י"ד, כ"ו, "ותתן את הכסף ההוא לכל אשר תאוה נפשך לבקר או לצאן או ליין או למשקה חזק או לכל אשר תחפוץ נפשך ואכלת שם לפני ה'. ה' אלוהיך ותשמח אתה וביתך"

זה אומר שזה בסדר לשתות יין במהלך חג הסוכות. המשכן פירושו מנוחה. המילים "נוח יצא מהתיבה, ישב באוהל ושתייה ביין" פירושן מנוחה. מי שנוח יכול לשתות יין, אבל מי שלא יכול לנוח לא יכול לשתות יין. הסיבה שהקדושים שותים יין במהלך הקודש היא בגלל שהם נחים. מי שהוטבל משתתף בקודש, אבל מי שלא נח אסור להשתתף בקודש.

במתי 26:29, "אבל אני אומר לכם, לא אשתה מעתה מהפרי הזה של הגפן, עד היום ההוא שבו אשתה אותו יחד אתכם במלכות אבי." לאחר ששתה יין שלוש פעמים במהלך הקודש בלילה שלפני מותו על הצלב, ישוע אמר שהוא לא ישתה כוס יין רביעית. הוא אמר שישתה יין חדש במקום יין הפסח. לכן, דרך הסצנה הזו, ישוע המשיח מזוהה כנצר. היין הישן היה יין הסבל, אבל היין החדש הוא יין השמחה ויין החג. היין הוא שהופך מים ליין. בהתגלות ג' 20, "הנה אני עומד בפתח ודופק: אם ישמע איש את קולי ופתח את הדלת, אבוא אליו ואוכל עמו סעודה והוא איתי". ישוע אמר, "כאשר החתן יילקח ממך, צם", אבל כשאתה נכנס לסעודת החתונה עם החתן, אתה שותה יין.

יין הוא ביטוי למנוחה. "מי שלא נח" צם, אבל מי שנוח שותה יין. להיות נצרית זה ביטוי שאין מנוח, וישראל היא כזו. בתנ"ך, הביטוי "אל תשתכר" אומר שאתה חסר מנוחה רוחנית. לנזיר (נצרת) יש הגייה כמעט דומה לנזר (נצרת).