האם אנחנו מכירים את אלוהים?

האם אנחנו מכירים את אלוהים?

 

בספר שמות רואים את סיפור בריחת בני ישראל ממצרים בהדרכת משה. כשהעם ראה את עשר המכות על מצרים, הם הבינו שאלוהים מגן עליהם ומנחה אותם, והם בוטחים באלוהים. וכשהיו עדים לקריעת ים סוף, הם בוודאי היו המומים ונפעמים מכוח ה' באמת. משה הוביל את בני ישראל להר סיני כדי לקבל מאלוהים את לוחות האבן של עשרת הדיברות. אולם כאשר חלפו ארבעים יום ללא כל ידיעה, הם החלו להיות חרדים.

 

איש מבני ישראל מעולם לא ראה את אלוהים, והם האמינו רק באלוהים דרך משה ואפילו לא הכירו את האל שבו האמינו. אז מה שהם יצרו בצלם אלוהים היה פסל בצורת עגל זהב. בני ישראל לא יצרו ועבדו אלילים מלבד אלוהים, אלא סגדו לעגל הזהב, מתוך מחשבה שזהו אלוהים. הסיבה לכך היא שהם רצו אלוהים שהופיע בצורה ולא אלוהים בלתי נראה.

 

בכנסיות רבות כיום, כמרים מדברים על הצורך לפגוש את אלוהים. למרות שהם מעולם לא ראו את אלוהים, איננו יודעים כיצד מאמינים יכולים לפגוש את אלוהים. כמרים שואלים, האם אי פעם פגשת את אלוהים? כמה זה מגוחך? הם כנראה גם לא פגשו את אלוהים, אבל הם מאלצים אחרים לעשות זאת. לשאלה זו עלינו לחזור ולחשוב לפני יציאת מצרים.

 

משה היה פעם נסיך מצרי, אך לאחר שהרג חייל מצרי, הוא הפך לנמלט וברח למדיין, שם חי כרועה צאן במשך קרוב לארבעים שנה. אולם, יום אחד הוא ראה אש בלתי ניתנת לכיבוי בסנה ושמע את קולו של אלוהים. אמר ה': שמע ה' את זעקת בני ישראל משעבודם במצרים, וזכר את בריתו עם אברהם, יצחק ויעקב, ועליו להוציאם ממצרים, ומשה יהיה מנהיגם.

 

משה חשב שזהו אלוהים דרך הקול ששמע מהלהבה, אבל הוא לא האמין וביקש לראות שני סימנים. הסימן הראשון היה שהמטה הפך לנחש, ועל ידיו הופיעה צרעת. הסימן השני היה שהנחש הפך בחזרה למטה ויד הצרעת הוחזרה לשגרה.

 

באמצעות שני סימנים האמין משה שמי שמדבר בלהבה הוא אלוהים, אבל הוא היה מודאג אם העם יאמין שמי שפגש הוא אלוהים. אז אם האנשים לא מאמינים, קח קצת מים מנהר הנילוס ושפך אותם על האדמה. הוא אמר שמי נהר הנילוס יהפכו לדם על הארץ, וכשהאנשים יראו זאת, הם יאמינו.

 

משה הלך אל העם והסביר מה קרה עד כה ושכנע אותם שה' יוציא אותם ממצרים, אבל הם לא האמינו למשה. בסופו של דבר אלוהים הביא עשר מכות על מצרים, אז העם הגיע להאמין שאלוהים איתם. ואז, לאחר יציאת מצרים, הם חוו את ביקוע הים והגיעו להר סיני. אולם העם לא ראה את אלוהים, והם האמינו שאלוהים איתם לאחר שראה את הנס שהופיע באמצעות משה.

 

האמונה הזו קורסת ברגע. אלוהים הבטיח שאם העם ייכנס לכנען, הוא יתן להם ארץ זבת חלב ודבש. עם זאת, האנשים הציעו לשלוח שנים עשר מרגלים לכנען כדי לרגל אחריהם. אז אלוהים מאפשר זאת באמצעות משה, והמרגלים נכנסים לארץ כנען. אומרים שעשרה מהמרגלים שחזרו לאחר 40 יום ימותו אם ייכנסו לכנען. הם ראו שם את האנקיאסון, חמושים במרכבות ברזל.

רק שני המרגלים, יהושע וכלב, דיווחו למשה: "אם ייכנס העם לכנען, יתן להם ה' את הארץ המובטחת". אולם מסופר שכל בני ישראל האמינו לדברי עשרת המרגלים ובכו מרה כל הלילה.

 

בסופו של דבר אלוהים גרם להם לנדוד במדבר במשך ארבעים שנה וגרם לכולם למות. רק האנשים החדשים שנולדו במדבר, הילדים מתחת לגיל 19 בזמן יציאת מצרים, ויהושע וכלב נכנסו לכנען. בין בני ישראל היו כ-600,000 גברים, ויכול להיות שהאוכלוסיה המשולבת של גברים ונשים הייתה גדולה פי שניים עד שלוש, אבל זה אומר שאף אחד מהמבוגרים לא נכנס לכנען פרט ליהושע וכלב. למרות ששני האנשים האלה מעולם לא ראו או פגשו את אלוהים, הם האמינו רק בדברי משה. השאר לא האמינו להבטחת אלוהים.

 

בכנסיות של היום, כמרים מדברים בקלות רבה מדי על מפגש עם אלוהים. הם אומרים במעורפל שעלינו לפגוש את אלוהים באופן אישי. מה זה אומר להיות אישי? אל לנו לדבר על פגישה עם אלוהים בקלות כמו לפגוש אנשים. אנו יכולים להיזכר בסצינה של פגישה עם אלוהים דרך המקדש. אוהל מועד מחולק לחצר הקדש ולקדש. כמובן שלא הייתה הבחנה בין הקודש לקודש הקודשים לפני ששני בניו של אהרון הקריבו קורבנות באש שונות, אך לאחר מכן הפריד בין הקודש לקודש הקדשים בפרוכת.

 

מטרת האנשים שנכנסו לחצר הקודש הייתה לקבל מאלוהים מחילה על חטאיהם. כדי שימחלו חטאיהם, האנשים מביאים כבש או קורבן אחר, הורגים את הקורבן, מעבירים את חטאיהם לבהמה ונותנים את דם הבהמה לכומר, שלאחר מכן מפזר אותו על המזבח ומבצע טקס שבו החוטא חטאים נסלחים. עשה. לפיכך לא יכלו העם להיכנס אל הקדש, ורק הכהנים נכנסו אל הקדש. האנשים לא יכולים לראות או לפגוש את אלוהים. רק הכהן הגדול נכנס פעם בשנה למקום הקדוש ביותר ונפגש עם אלוהים כדי לכפר על חטאי העם.

 

אלה בכנסייה של היום שחושבים שהם חייבים לחזור בתשובה על חטאיהם ולקבל סליחה בכל יום, אינם יכולים לפגוש את אלוהים ישירות. אלו הם בחצר הקדש. אז, הם צריכים את הדם של ישוע בדיוק כפי שהם הורגים חיות קורבנות ונותנים את הדם לכומר. הם עדיין לא חופשיים מחטא, והם מחפשים את מותו של ישוע על הצלב בכל יום. הם אינם מאוחדים עם ישוע שמת על הצלב, והם זקוקים רק לדמו של ישוע. איך הם יכולים לפגוש את אלוהים?

 

כשם שבני ישראל היו עדים לעשר מכות במהלך יציאת מצרים וחוו ניסים מדהימים כמו בקיעת ים סוף והפיכת מים מרים למים מתוקים במדבר, גם בכנסיות של היום, יתכן שיש מאמינים שעברו חוויות מיסטיות. להתפאר בכך שהם פגשו את אלוהים על סמך החוויות הללו. אולם זה לא היה מפגש עם אלוהים, אלא רק עדות קצרה לכוחו של אלוהים. חוטאים לעולם לא יוכלו לפגוש את אלוהים.

 

אז איך נוכל לפגוש את אלוהים? בתנ"ך אומרים שהקדושים הם כמרים מלכותיים. יש להבחין בין קדוש למאמין שהצטרף לכנסייה כדי להאמין בישוע. מאמין יכול להפוך לקדוש ברגע, אבל זה לא קל. קדוש שהופך לכומר מלכותי ומאמין שמתוודה על חטאיהם בכל יום וזקוק לדמו של ישוע הם שתי ישויות שונות. קדושים הם אלו שנכנסים אל הקודש ככוהנים מלכותיים, אך מאמינים המאמינים שיש לסלוח על חטאיהם בכל יום הם אלו הנמצאים בחצר הקודש.

 

כדי להפוך לקדוש בברית החדשה, יש להטביל את המאמינים. הטבילה כוללת טבילת מים וטבילת אש. הטבילה אינה נותנת רישיון באמצעות טקס. הטבילה היא טקס האמונה שאדם מת. טבילת מים היא ביטוי למות במים. במילים אחרות, זה מייצג מוות לחטא. בעברית מתבטאים יציאת בני ישראל ממצרים וחציית ים סוף באמצעות טבילת מים. זה אומר למות לעולם (חטא). זה מוסבר היטב ברומים ו':3-7. מתבטא שהזקן מת. הזקן מייצג את האדם הראשון, אדם, שהגיע לעולם עם גוף של חטא.

 

מהי טבילת אש? זה כמו טקס של החלפת בגדים. המאמין פושט את בגדיו הקודמים ומחליף לבגדים חדשים. הבגדים הקודמים באים לידי ביטוי כגוף פיזי. הבגדים החדשים נקראים הגוף הרוחני. זה מוסבר ב-1 לקורינתים פרק 15. הגוף הרוחני הוא לבוש המשיח. זוהי תחיית המתים. אין פירושו של תחיית המתים שהגוף המתקבל מההורים חוזר לחיים, אלא שמדובר ביצור רוחני שנולד משמים. זהו ביטוי של הפיכתו להוויה רוחנית מישות מלאת נשמה, וביטוי של הפיכתו לבריאה חדשה.

 

טבילת אש קשורה לטבילת רוח הקודש כי היא מתבצעת באמצעות כוחה של רוח הקודש. אלה שקיבלו את טבילת רוח הקודש מאמינים שלמרות שיש להם גוף, הם קמים לתחייה. במילים אחרות, הם הפכו לאלה שהתחלפו לבגדי המשיח. בגדי המשיח מיוצגים כבגדים שלובשים כמרים בברית הישנה. במילים אחרות, זה הרגע להפוך לכומר מלכותי. האמונה בישוע אינה הופכת אדם לכומר מלכותי, אך אדם המאמין שהוא מת עם ישוע וקם לתחייה עם המשיח באמצעות הטבילה (טבילה במים ובאש) הופך לכומר מלכותי. אז, מקדש נבנה בלב הקדוש. מאז נבנה המקדש, הקדוש נקרא הכנסייה. הכנסייה היא לא הבניין, הקדוש הוא הכנסייה.

 

ישוע אמר: "תחזור בתשובה, כי מלכות השמים בפתח". גן עדן הוא ישוע עצמו. עם זאת, ישוע מת על הצלב, קם לתחייה שלושה ימים לאחר מכן, עלה לשמים כעבור 40 יום, ושלח את רוח הקודש בחג השבועות.

כאן, המאמינים טועים; הם אינם מחברים את בואו של רוח הקודש בליבו של הקדוש עם בואו השני של ישוע. ביאת רוח הקודש פירושה בואו השני של ישוע. לפני הצלב, ישוע אמר לתלמידיו: "אני אבוא שוב בקרוב." זה בדיוק מה שקרה בחג השבועות. מכיוון שהמשיח הגיע למקדש שנבנה בלבם של הקדושים, הקדושים שהפכו לכמרים והמשיח נפגשו במקדש.

 

כשאנשי הכנסייה מדברים על השילוש, הם אומרים אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש. עם זאת, מילים כאלה אינן מקראיות כי יש רק אלוהים אחד. בעיני בני האדם, יש רק אחד שפועל בתור האב, הבן ורוח הקודש. אז רוח הקודש שנכנסה ללב הקדוש היא אלוהים והמשיח. אז זה הופך לגן עדן. גן עדן בלב מבוסס.

 

מה ההבדל בין גן עדן למלכות אלוהים? גן עדן נקרא "He Basileia ton Uranon" (ἡ βασιλεία τῶν οὐρανῶν) ביוונית. רוב הכמרים אומרים שמכיוון ששמים הם רבים, יש שלושה רקיעים; גן העדן הראשון הוא האטמוספירה, השמים השני הוא היקום, והרקיע השלישי הוא מלכות אלוהים. זה שטויות. הכמרים אמרו: "זה חילול השם שיהודים משתמשים במילה אלוהים", אז הם קראו לזה גן עדן. הביטוי גן עדן מרוכז בבשורת מתי. עם זאת, גן עדן, "He Basileia ton Uranon", פירושו מלכות האלוהים שבלב. במילים אחרות, בואו השני של המשיח הופכת למלכות אלוהים שמתממשת בלבבות הקדושים. למות על הצלב עם ישוע, לקום לתחייה עם ישו, לבנות מקדש בלב, ורק המקדש שבו ישו חוזר הופך למלכות אלוהים.

 

האם נוכל לפגוש את אלוהים בקלות? אנו יכולים לראות שלא קל לפגוש את אלוהים. זה אומר שהאמונה בישוע לא אומרת שתפגוש את אלוהים מיד. להאמין בישוע פירושו להאמין באמונתו של ישוע. מהי אמונתו של ישוע? המשמעות היא מוות ותחיית הצלב. עבור קדושים, מות הצלב ותחיית המתים מושגים רק באמצעות אמונה בישוע. זו האמונה שבאה משמיים. אלא אם כן האמונה באה משמים, כולם בחוק. משמע שהם עדיין חוטאים בחצר הקדש. זה מוסבר היטב בגלטים ג':22-23.

 

על מנת לפגוש את אלוהים, עלינו למות לחטא (טבילת מים), למות לגופנו הפיזי (להחליף את בגדינו), להיוולד כגוף רוחני (תחיית המתים), ולהיכנס לאמונת המשיח. המוות מגיע פעמיים. אלו טבילת מים וטבילת אש. בבראשית ב, יז, "אבל מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום שתאכל ממנו תמות". (kjv) התנ"ך האנגלי אומר "..... בוודאי תמות".

(וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ טֹ֣וב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּיֹ֛ום אֲכָלְךָ מִמֶּ֖נּוּ מֹ֥ות תָּמֽוּת) אולם, תמות ותמות תֽמוּת.

תָּמֽוּת (צורת יסוד Mut) מֹ֥ות (צורת יסוד Mut) "Mut" פירושו למות. מכיוון שכתוב למות פעמיים, הדגש השתנה בתרגום התנ"ך לאנגלית. במקום לומר 'למות למות', זה שונה ל'לבטח למות'.

אז זה הופך למוות השני. המוות הראשון הוא מוות במים, והמוות השני הוא מוות באש רוח הקודש. לאחר מכן, אלוהים גורם למתים פעמיים להיוולד מגן עדן. ביוחנן 3:5, "ישוע ענה: "באמת, באמת, אני אומר לך, אם לא יוולד אדם ממים ורוח, הוא לא יכול להיכנס למלכות אלוהים."

 

למרות שאנו אומרים שאנו מאמינים באלוהים, עלינו לחשוב מחדש אם אנו מאמינים ביהוה, האל האמיתי. כשם שבני ישראל עשו עגל זהב גלוי וקראו לו אלוהים במהלך יציאת מצרים, עלינו לבחון לעומק האם גם מאמינים עושים זאת. עלינו לשקול האם הוא אלוהים שחושב בדמותו של עגל זהב הנותן ברכות לעולם, או שמא הוא אב שמחכה לבן האובד.

 

אלוהים בא אל הזועקים. כל בני האדם בעולם חייבים להכיר בעובדה שהם אובדים שעזבו את אלוהים. זה אומר להיות לכוד בעולם. הם היו מתים מבחינה רוחנית ואפילו לא יכלו להבין את אלוהים. כמו משל הזורע, אין דרך לפגוש את אלוהים אלא אם כן אנו חיים בעולם ונאבקים כדי להיות חיים רוחנית. אמר הקב"ה למשה: הוא אמר: "שמע את זעקת עמי משעבודם לפרעה". העולם נשלט על ידי השטן, כמו פרעה. לכן, נוכל לפגוש את אלוהים רק אם נהיה אנשים שנאבקים מבחינה רוחנית וזועקים. כאשר אנו מכירים בכך שכל האנשים הם אובדים שראויים למות לאלוהים, אנו יכולים לחיות מבחינה רוחנית.