תולדות בית המקדש

 תולדות בית המקדש

(תוכן ספר בראשית פרקים א-ג הם סיפורים ממלכות ה')

המקדש הוא המקום בו נמצא אלוהים. אז המקום הזה הופך למלכות אלוהים. אבל בגלל המלאכים החוטאים שלא שמרו על עמדתם, ברא אלוהים את העולם החומרי וכלא שם את המלאכים החוטאים. אלוהים ברא את צורתו של אדם מעפר והפיח בו רוח, והפך אותו לנפש חיה. זה גבר.

הסיפור הזה הוא מתוך ספר בראשית פרקים א-ג. בבראשית ב, ח, "נטע ה' אלוהים גן בעדן במזרח והניח שם את האדם שיצר." בתנ"ך כתוב: "ה' אלוהים נטע גן בעדן, הרחק מן המזרח". גן העדן אינו במזרח אלא במערב (קודש הקודשים). המזרח מסמל מדינה מחוץ לאלוהים. אולם, מכיוון שאדם וחוה חטאו, הם סולקו מגן העדן. גן עדן הוא כמו מקדש. הוא מתאר את מקדש מלכות אלוהים. אדם נראה כמו כומר.

האדם הראשון, אדם, היה במקור אחד, אך כשהוא נרדם (מת) וחוה הופרדה מאדם, הם הפכו לשניים. הם הפכו לגבר ואישה. האישה חוה מסמלת את מי שעזב את אלוהים, והאיש אדם מסמל את המשיח. זה כדי לכסות את החטא שחוה חטאה. במילים אחרות, האדם הראשון, אדם, כיסה את חטאי כל בני האדם בעולם. אלוהים הוציא אותם מגן העדן. עד מהרה הוא נולד לעולם והפך לאדם (נשמה).

אלוהים הבטיח להם צאצאים והלביש אותם בעור כדי שיוכלו לחזור למלכות ה'. המילה העברית לבגדי עור היא עור (עדזור). Or (ע۹ۖור) is a lump of flesh, and coatnot (כָּתװנ׹ות) is clothes. גוש בשר מתייחס לגוף אדם העשוי מחימר. הגוף הזה חייב למות. לבוש פירושו הימנעות מערום. אז מה שמתורגם לבגדי עור מסמל את מותו של האדם הראשון, אדם, על הצלב ואת תחייתו של האדם האחרון, אדם. כל בני האדם מכילים עקבות של האדם הראשון, אדם, וההבטחה (זרע) של האדם האחרון, אדם. זאת משום שהבטחת צאצאיה של האשה היא הבטחת הזרע ומשמעותה תחיית המתים.

(תולדות מקדש האדמה)

המקדש השמימי, שהיה במקור אחד, נוצר כתוצאה מחטאי המלאכים, וכאשר נבראו בני האדם, המקדש עלי אדמות נוצר. הסיבה הייתה לאפשר לרוח החטא לחזור למלכות אלוהים לאחר שחיה על כדור הארץ הזה. לכן, ליוויות שחיות בעולם הייתה תקווה לחזור למלכות אלוהים על ידי בניית מזבחות והקרבת מנחות לאלוהים.

בא להיות מקדש בשמים ומקדש עלי אדמות. זה בבראשית ב, א: כך גמרו השמים והארץ וכל צבאם. הוא אמר. זו טעות תרגום. יש לומר שצבאות השמים וצבאות הארץ אורגנו מחדש. בעקבות המקדש השמימי, המקדש הארצי נוצר ואורגן מחדש. אז היום השביעי הופך למנוחה. כאשר נבנה בית המקדש הארצי, הם נחו והפכו לעם של מלכות אלוהים. אלוהים גורם להם לזכור שהם באו ממלכות אלוהים.

(שינויים במקדש הארצי)

עם זאת, אנשים שהפכו לעם של אלוהים נטשו את תקוותם למלכות אלוהים ורצו לבסס את צדקתם כמו אלוהים בעולם. זו תקרית מגדל בבל. הם אמרו שיעשו לבנים ויבנו מגדל בראש השמיים. זה אומר שהם ינטשו את המקדש האמיתי ויבנו את המגדל שהם רוצים. אלוהים בלבל את השפה. האמירה שיש שפה אחת פירושה שהדת היא במקור אמונה אחת (מונותאיזם), אבל הדת מפוזרת. הם התחילו לשרת אלילים.

בבראשית ו', א'-ב', "והיה כשהתחילו אנשים להתרבות על פני האדמה ונולדו להם בנות"

כי ראו בני האלוהים את בנות האדם כי יפות הן; ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו". בני האלוהים הם שומרי מקדש ה'. אבל בנות האדם עובדות אלילים. בגלל שהיו מעורבות, חזרו רובם לעבודת אלילים. בית המקדש חרב, ו אליל כמו הבעל הוצב במקומו, אז בא אלוהים לשפוט אותם במים.

דין המים מתייחס למותו של ישוע המשיח על הצלב והוא דין לחטא. חטא פירושו שהם מרדו באלוהים כי הם רצו להיות כמו אלוהים. אז התנ"ך אומר לנו למות למים ולהסתכל ישר על אלוהים. בפטרוס א' ג':20-21, "אשר מתישהו היו סוררים, כאשר פעם חיכה סבלנותו של אלוהים בימי נח, בזמן שהתיבה הייתה הכנה, שבה מעטים, כלומר שמונה נשמות ניצלו על ידי המים. דמות שאפילו הטבילה תציל אותנו כעת (לא הרחקת זוהמת הבשר, אלא תשובת מצפון טוב לאלוהים) על ידי תחייתו של ישוע המשיח:"

משפט האש על סדום ועמורה הוא דין נפש. הנשמה (כגון בגדים) הנראית מהגוף חייבת למות, ונשמה חדשה נולדת משמים. במתי 3:11, "אני מטביל אתכם במים לתשובה. אבל מי שבא אחריי חזק ממני, שאת נעלו איני ראוי לנעול: הוא יטביל אותך ברוח הקודש, ובאש: "אש שורפת את בגדי הנפש המוכתמים בחטא, ורוח הקודש שמה. על גוף רוחני חדש (בגדי המשיח).

המקדש בשמיים נשאר זהה, אבל המקדש עלי אדמות ממשיך להיות מושחת. אלוהים בחר באדם בשם אברהם ונתן לו לעזוב את עיר הולדתו, את קרוביו ואת בית אביו, ולהיכנס לכנען, אותה הוביל ה'. אז הוא בנה מזבחות בכל מקום שהלך. שם הוא סגד לאלוהים והטיף את בשורת מלכות האלוהים.

בעקבות דוד המלך, שלמה הופך למלך ובונה מקדש. אולם בני ישראל המשיכו לטמא את בית המקדש. אלוהים הרשה לזרים לפלוש לישראל, מה שהוביל לחורבן בית המקדש. וחזרו העם בתשובה וחזרו על חטאיהם עד שהגיעו לבית המקדש בירושלים.

המקדש בירושלים היה מקדש אלוהים לבני ישראל, אך ישוע אמר שזהו קבר מסויד לבן. ישוע ניבא שמקדש ירושלים ייפול, והוא נהרס על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.

ישוע אמר שהוא מקדש. המקדש עבר מהבניין לגופו של ישוע. אך כמו כן, ישוע מת על הצלב בהר המוריה מחוץ לעיר ירושלים.

ועם בוא רוח הקודש בחג השבועות, הקדושים הפכו למקדש אלוהים. המקדש אינו בניין, אלא מקדש אלוהים שנבנה בלבם של המאמינים. הדבר בא לידי ביטוי באופנים שונים בספר ההתגלות. המקדש נקרא המילניום, והקדושים נקראים 144,000. מי שמתייחס היום למבני כנסיות כמקדשים חוזרים לעידן החוק. כמו כן, מי שמתפללים שיקום בית המקדש בירושלים או זועקים חזרה לירושלים הם כולם אנשים שרוצים לחזור להלכה.

המקדש השמימי נשאר זהה, אבל המקדש הארצי הוחלף למזבח אבן, מקדש נייד, מקדש אבן, גופו של ישוע והקדושים. כעת הופכים הקדושים למלכות אלוהים. אלה שמאמינים בישוע לא הופכים למקדש, אבל אלה המאוחדים עם ישוע המשיח, שמת על הצלב וקם לתחייה, הופכים למקדש. אם קדוש אינו מאמין בתחיית המתים בעודו בחיים, אינו יכול להיקרא קדוש. אז תחיית המתים היא תחיית המתים הנוכחית. תחיית המתים לאחר המוות היא תחיית הדין.

(מקדש בלבבות קדושים)

קדוש הוא מישהו שמת על הצלב עם ישוע המשיח וקם עמו לתחייה, ומקדש נבנה בלבו. אז בסופו של דבר, הישועה היא הקמת מלכות אלוהים בלב. כדי לבטא זאת, התנ"ך ביטא זאת באמצעות תמונות, שירה וסיפורים פנטסטיים מבראשית ועד ההתגלות. כאשר מאמין נושע בישוע המשיח, המקדש החדש והמקדש הישן, מלכות אלוהים, מתקיימים יחד בליבו של המאמין. זה נמשך עד שהגוף מת. זהו קרב רוחני. בריאת העולם הישן מתחילה באדם הראשון, אדם, וסוף העולם מתחיל באדם האחרון, אדם. בכך, עם אלוהים ממשיכים להילחם מבחינה רוחנית. שני הישויות בליבו של המאמין יכולות לבוא לידי ביטוי כעצמי הישן והעצמי החדש. אז הישועה היא מאבק על היכן נמצאת זהות הקיום. ההבדל הוא אם זה ברוח הקודש או בחוק. להיות בחוק זה מוות; להיות ברוח הקודש זה חיים. התנ"ך אומר לנו להישאר ערים ולמקד את התודעה שנתן השמיים. והם אומרים לנו לא