הרוח היא שנותנת חיים; הבשר חסר תועלת.

 

 

הרוח היא שנותנת חיים; הבשר חסר תועלת.

http://m.cafe.daum.net/oldnewman135/ri3R?boardType=

 

יוחנן 6:63 "הרוח היא המחייה; הבשר אינו מועיל: המילים אשר אני מדבר אליכם, הם רוח והם חיים." כלומר, הרוח מתה. זו הסיבה שישוע אומר שעלינו לחיות את הרוח. זהותו של אדם היא הנפש, לא הגוף. בלב יש לב שבא מהבשר ולב שבא מהרוח. הרומאים 8:5 אומר, "כי אחרי הבשר שמים לב לדברים שבבשר; אלא שאחרי הרוח דברי הרוח." אלה שרוחו מתה הולכים אחרי הגוף.

אז מה עלינו לעשות כדי ללכת בעקבות הרוח? הרומים 8:4 אומר, "למען תתקיים בנו צדקת התורה, שהולכים לא אחרי הבשר, אלא אחרי הרוח." דרישת החוק היא מה שאומר החוק ב-ח, ג, "על מה שהתורה לא יכלה לעשות, בכך שהייתה חלשה בבשר, אלוהים שולח את בנו בדמותו של בשר חוטא, ועל חטא, נידון. חטא בבשר: 』זו הסיבה שישוע המשיח מת על הצלב כדי שאנשים יוכלו ללכת בעקבות הרוח ולא אחרי הבשר. כל מי שנמצא במשיח הופכים לחסידי הרוח ולא לבשר. לא ללכת אחרי הבשר זה להיות מת לבשר.

ברומים ו':4, "על כן נקברים עמו בטבילה למוות: כי כשם שהמשיח קם מן המתים בכבוד האב, כך גם אנו צריכים ללכת בחידוש החיים."

הטבילה היא איחוד עם מותו של ישוע המשיח. אז המתים נולדים מחדש לחיים חדשים. הטבילה היא טקס הכניסה והיציאה למים. הגוף הטרי מת ונולד מחדש כגוף רוח. ברומים ו':6, הגוף הגשמי מתבטא כאדם הזקן. "לדעת זאת, שזקננו נצלב עמו למען יהרס גוף החטא, שלא נעבוד מעתה והלאה את החטא."

הזקן אינו מתכוון לבשר, אלא לטבע החוטא החבוי בבשר, כלומר, לחמדנות להיות כמו אלוהים. להיטבל זה להיוולד מחדש ממים ורוח הקודש. הטבילה בכנסייה כיום היא פקודה. עם זאת, יש כאלה שמקבלים את זה באופן רשמי, אבל התנ"ך אומר שמי שמאמין באמת במות ולהיוולד מחדש יקבל את ברית המילה של ליבם. זוהי טבילת רוח הקודש.

להיוולד מחדש ממים ומהרוח הוא אותו מושג כמו תחיית המתים. ברומים ו':5, "כי אם נטענו יחד בדמות מותו, נהיה גם בדמות תחייתו:" עשה. ב-1 לקורינתיים 15:44, "זה נזרע גוף טבעי; זה מורם גוף רוחני. יש גוף טבעי, ויש גוף רוחני". למרות שיש גוף פיזי, מי שנולד מחדש לא יכול לראות או לגעת בגוף הרוחני. כאשר הגוף הפיזי מת, הוא יכול לממש את גוף הרוח.

הגוף הפיזי והגוף הרוחני נחשבים אויבים זה לזה. כאשר הגוף הפיזי (האדם הישן) מת, אנו מקבלים חיים חדשים (גוף הרוח), הרוח חוזרת לחיים, הגוף הפיזי (האדם הישן) חי, והרוח מתה. הנפש הבשרית נובעת מהגוף הפיזי (האדם הזקן), והמוח הרוחני נובע מגוף הרוח. ברומים 8:7, "כי השכל הגשמי הוא איבה לאלוהים: כי הוא אינו כפוף לחוק אלוהים, וגם לא יכול להיות."

אז, זה לא שהמאמין צריך לעשות כל מאמץ להרוג את הגוף הפיזי, אלא להאמין באיחוד עם מותו של ישוע המשיח ולזכור תמיד שהוא מת עם ישוע על הצלב. זה כדי להתוודות שהשליח פאולוס מת מדי יום.

אלה שנמצאים במשיח מאמינים שהם מתים וחיים עם המשיח. ברומאים 8:9-10, "אבל אתם לא בבשר, אלא ברוח, אם כן שרוח אלוהים שוכנת בכם. כעת אם לאדם אין את רוח המשיח, הוא אינו משלו. ואם המשיח יהיה בכם, הגוף מת מחמת החטא; אבל הרוח היא חיים בגלל צדקה.

אלוהים סופר את אלה שנמצאים במשיח מתים לחטא. הרומים 6:7 אומר שהמתים משוחררים מחטא. אם אינך מת עם ישוע המשיח, החטאים שלך עדיין שם. אם הוא מת, אלוהים כבר לא מאשים אותו בחטא. ברומים 8:1, "לכן אין עתה הרשעה למי שבמשיח ישוע, ההולכים לא אחרי הבשר, אלא אחרי הרוח." הבסיס לגינוי החטא הוא החוק. עם זאת, החוק לא יחול עוד על המתים. מכיוון שהוא נולד מחדש על ידי רוח הקודש, הוא אינו מיישם את הוראות החוק. שלטון החוק הוא חוק החטא והמוות. ברומים 8:2, "כי תורת רוח החיים במשיח ישוע שחררה אותי מתורת החטא והמוות."

אז, אלה שנמצאים במשיח, כלומר, אלה שמתו עם ישוע המשיח, משוחררים מכל חטאי העולם. אלוהים מכריז על כך. הגלטים 3:26-27 אומר, "כי כולכם בני אלוהים באמונה במשיח ישוע. כי רבים מכם אשר הוטבלו למשיח לבשו את המשיח.

אלו שנולדו מגן עדן הופכים לילדים של אלוהים. אז הוא הפך לאדם שאין לו שום קשר לחטא. ב-1 יוחנן ג':9, "כל הנולד מאלוהים אינו חוטא; כי זרעו נשאר בו, ואינו יכול לחטוא כי הוא נולד מאלוהים". ב-1 יוחנן ה':18, "אנחנו יודעים שכל מי שנולד מאלוהים לא יחטא; אבל הנולד מאלוהים שומר על עצמו והרשע אינו נוגע בו".

כל המאמינים בכנסייה לא יאמינו למילים הללו. "בני אדם הם יצורים כאלה המחויבים לחטוא בכל יום, אז למה הוא אומר שהוא לא חוטא?" אנשים ישאלו. זוהי אמונה. אמונה היא לא רק להאמין בישוע, אלא להאמין שמתת עם ישוע המשיח ושאתה יכול להיוולד מחדש לחיים חדשים עם ישוע. אלוהים רואה אמונה זו ומכיר בה כצדקה.

אנשי הברית הישנה ניסו לשמור על החוק. אבל אם הם חוטאים, מקריבים חיות לכהני המקדש. הכהן ייחס את חטאי החוטא לבהמה, הרג את החיה וזרק את הדם על המזבח כדי להקריב קורבנות לאלוהים. מה היחס בין חיה מתה לחוטא חי? האם החיה פשוט קיבלה על עצמה את האשמה ומתה?

חיה מתה היא חוטאת. למרות שגופו של החוטא חי, באותו זמן מת החיה, גם החוטא מת ונולד מחדש. באמצעות טקס זה, האנשים היו צריכים להבין שאין דרך לישועה מלבד הכבש המוקרב, ישוע המשיח. כשאדם וחוה חטאו בגן העדן ויצאו לעולם, הבטיח אלוהים לצאצאי האישה. ההבטחה של אותו זרע היא זו של ישוע המשיח על הצלב. לכן, החוטא היה צריך להקריב קורבן תוך כדי התבוננות בהבטחה, אבל הם הקריבו רק קורבן של חיות. אלוהים לא מקבל קורבנות כאלה. אלוהים אינו מקבל את קורבן המוות ללא זרע ההבטחה.

אלפי אנשים בכנסייה כיום מתוודים על חטאיהם מדי יום ומתפללים לסליחה באמצעות דמו של ישוע. ישוע אומר לחוטאים למות איתו על הצלב, אבל הם רוצים שרק חטאיהם ייסלחו. למות עם ישוע המשיח פירושו להתכחש לפני דבר אלוהים ולמות לעולם. מי שמאמין בכך חייב להתוודות שוב על חטאיהם ולהפסיק לקבל מחילה על חטאיהם. הסיבה לכך היא שהקורבן היומי נפתר בבת אחת באמצעות מותו של ישוע על הצלב. כמו קורבנות יומיומיים, אלה שחוזרים בתשובה מדי יום ורוצים סליחה על חטאיהם אינם מאמינים במותו של ישוע על הצלב על חטאיהם אחת ולתמיד.

הוא אמר שכאשר רוח הקודש תבוא, הוא ישפוט את החטא. בברית הישנה, ​​החטא הוא הפרת החוק, אבל בברית החדשה, זה לא להאמין במה שישוע המשיח עשה. זה חילול השם לרוח הקודש עבור אלה שמאמינים שהם מתו באיחוד עם ישוע המשיח ואינם מאמינים במה שישוע השיג. ישוע לקח לאלוהים את כל חטאי העבר, ההווה והעתיד של העולם עבור אלה שמתו איתו. אולם אם אינך מאמין בכך, זה כמו בעבר בארץ כנען, כל בני ישראל פרט ליהושע וכלב בכו ואמרו: "אם תכנסו לכנען, תמותו, מתוך אמונה בדברי ה'. עשרה מרגלים." אלוהים אמר שהוא ייתן לו את הארץ המובטחת, אבל העם לא האמין בדברי אלוהים בלב גשמי.

למרות שאלוהים אומר שהוא לעולם לא יאשים את מי שנמצאים במשיח שוב, אנשים לא מאמינים בכך בלב הבשר. הם לא נכנסו לכנען. כמו כן, אם הקדושים היום אינם מאמינים בכך, הם לא יכולים להיכנס למלכות ה'. המתים משתחררים מהחטא.