טבילת מים וטבילת רוח הקודש

 

טבילת מים וטבילת רוח הקודש

 

עלינו לדעת את ההבדל בין טבילת מים לטבילת רוח הקודש. טבילת מים היא טקס כניסה ויציאה למים. לטבילת המים הזו יש משמעות של שטיפת חטאים תחילה. במעשי השליחים כ"ב:16, "ועתה למה אתה מתמהמה? קום וטבל ורחץ את חטאיך בקריאה בשם ה'. לכן, לטבילה שאליה מתייחס יוחנן המטביל יש משמעות של שטיפת חטאים.

שנית, לטבילת המים יש משמעות של מוות על חטאים. ברומים ו':2-4, "חס וחלילה. איך אנחנו, שמתים לחטא, נחיה עוד בה? אינכם יודעים, שרבים מאיתנו שהוטבלנו בישוע המשיח, הוטבלנו אל מותו שלו? לכן אנו קבורים עמו בטבילה למוות: שכשם שהמשיח קם מן המתים בכבוד האב, כך גם אנו צריכים ללכת בחידוש החיים. ופאולוס ממשיך ואומר ברומאים ו':6-7, "וידע זאת כי זקןנו נצלב עמו למען יהרס גוף החטא, למען לא נעבד את החטא מעתה. כי המת משוחרר מהחטא".

כאשר יוחנן המטביל הטביל אנשים, סוגיית החטא הייתה בעיה. במתי 3:6, "והוטבלו ממנו בירדן, מודים על חטאיהם..." אולם כאשר ישוע הוטבל על ידי יוחנן המטביל, רוח הקודש באה עליו. במתי ג':16, "וישוע, כשהוא הוטבל, עלה מיד מהמים, והנה נפתחו לו השמים, וראה את רוח אלוהים יורדת כמו יונה, ונדלקת עליו. :" לכן, הטבילה עליה דיבר ישוע לפני עלייתו לשמיים הייתה הופעת רוח הקודש. במתי 28:19, "לכו ולמדו את כל העמים, וטבלו אותם בשם האב והבן ורוח הקודש."

כיום, הטבילה שניתנה על ידי הכנסייה נטבלת באותה פקודה של ישוע. טבילה פירושה למות לחטא ולהיוולד מחדש על ידי רוח הקודש. הטבילה היא ביטוי ללידה מחדש. רק בגלל שמאמין הוטבל, האם הוא באמת נולד מחדש? טבילה של טקסים והתחדשות הם לא בהכרח אותו דבר. אולי יש כאלה שהוטבלו טקסית, אבל לא נולדו מחדש בפועל. ייתכנו מקרים שבהם אנו אפילו לא יודעים את המשמעות האמיתית של הטבילה.

אז מה המשמעות של טבילת רוח הקודש? מעשי השליחים א' 4-5 "והתאספו איתם, ציוה אותם שלא יסורו מירושלים, אלא יחכו להבטחת האב, אשר, אמר הוא, שמעתם עלי. כי יוחנן באמת הטביל עם מים; אבל אתם תיטבלו ברוח הקודש לא הרבה ימים מכאן.

לאחר שישוע קם לתחייה, הוא היה עם תלמידיו במשך 40 יום. ועם עלייתו לשמים שאל על טבילת רוח הקודש, ובעקבות כך ניתן לראות שרוח הקודש באה על חדרו העליון של מרקוס ביום החמישים. במעשי השליחים ב':1-4, "וכאשר הגיע יום חג השבועות במלואו, היו כולם באחדות במקום אחד. ופתאום נשמע קול מן השמים כרוח חזקה דוהרת, ומילא את כל הבית אשר ישבו בו. ויראו להם לשונות מפוצלות כאש, וישב על כל אחד מהם. וכולם היו. התמלא ברוח הקודש, והתחיל לדבר בלשונות אחרות, כשהרוח נתנה להם אמירה.

פטרוס התמלא ברוח הקודש והחל להטיף לעם הנאסף. באותה תקופה נאספו בירושלים תפוצות ממדינות שכנות. לפתע דיברו התלמידים בלשונות ולשונם התעוותה, חלקם אמרו שהם שיכורים, בעוד שאחרים נקבו בדרשתו של פטרוס על ישוע שקם לתחייה.

במעשי השליחים ב':38, "אז אמר להם פטרוס: חזרו בתשובה והיטבלו כל אחד מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאים, ותקבלו את מתנת רוח הקודש."

כאן אנו רואים שיש תהליך ישועה בן ארבעה שלבים. לחזור בתשובה, להיטבל בשם המשיח, לקבל סליחה על חטאים ולקבל את מתנת רוח הקודש. במילים אחרות, להבין שבני אדם מיועדים למות לאלוהים, פונים לאלוהים, מתוך אמונה שהם מתו יחד עם ישוע המשיח שמת על הצלב, והמתים משתחררים מחטאיהם ומקבלים את מתנת רוח הקודש . בתהליך זה, עלינו לזכור את דברי הרומים ו':7 לפיהם המתים משוחררים מחטא.

אירוע נוסף של ביאת רוח הקודש הוא סיפור מעשי השליחים ח'. זה קרה בעיר שומרון, שם הלך לשם הדיאקון פיליפוס והטיף הרבה ועשה ניסים. היה אדם בשם שמעון הקוסם, שגם האמין בישוע והוטבל כשראה את נס ריפוי החולים. עם זאת, הם לא ידעו על טבילת רוח הקודש. השליחים, כולל פטרוס, שהיו בירושלים הלכו אליהם והטבלו אותם ברוח הקודש.

במעשי השליחים 8:16-20, "(כי הוא לא נפל על אף אחד מהם: רק הם הוטבלו בשם האדון ישוע.) ואז הם הניחו עליהם את ידיהם והם קיבלו את רוח הקודש. וכאשר ראה שמעון שבאמצעות נטילת ידי השליחים ניתנה רוח הקודש, הציע להם כסף, לאמר, תנו לי גם את הכוח הזה, כדי שכל מי שאני אשים ידיים, יקבל את רוח הקודש. וַיֹּאמֶר אֵלָיו פֶּטֶר כספך אבד עִמָּך כִּי חָבַרְתָּ שֶׁיִּקְנֶה אֶת מַתַּת ה' בכסף."

שמעון הקוסם הוטבל, אבל הוא ניסה לקנות את רוח הקודש בכסף. פטרוס אמר לו שיש לך לב רע ואמר לו לחזור בתשובה. טבילת מים היא ככל הנראה השתתפות בטקס. אבל מבחינה פנימית, זה להאמין שהזקן מת במים ונולד מחדש לחיים חדשים בכוחה של רוח הקודש. אלוהים נותן את רוח הקודש כמתנה למי שנולד מחדש לחיים חדשים. טבילת רוח הקודש היא מתנה מאלוהים למי שבאמת נולד מחדש. זה אומר לשמור על האמונה ולבשר לשכניך עד סוף חייך הפיזיים בעולם הזה.

הוא ראה בחזיון ברור בשעה התשיעית של היום בא אליו מלאך אלוהים, ואומר לו: קורנליוס. וַיִּהְיֶה עָלָיו, וַיִּפָּרֵא, וַיֹּאמֶר: מַה-זֶּה ה'? וַיֹּאמֶר אֵלָיו תְּפִלָּתֶךָ וְאֶת-הַנְּדֻבָּה עָלָה לִזְכֹרָה לִפְנֵי אֱלֹהִים. ועתה שלח אנשים ליופה וקרא לשמעון אחד ששם משפחתו פטרוס:

פיטר שהה במקום שנקרא יופה. הסיפור המפורסם היה חזיון שבו קערה כמו בד ירדה מהשמים, ובה היו כל מיני חיות אדמה בארבע רגליים, זוחלים ודברים עפים באוויר. אולם נשמע קול שאומר, פיטר, קום ואכל. כשפטרוס המשיך להכחיש שהוא טמא, הוא אמר לו שוב ושוב לאכול שלוש פעמים, והוא ראה חזיון של קערה הדומה לבד עולה שוב לשמים. אבל בדיוק אז, אדם שנשלח על ידי קורנליוס דפק על דלת ביתו של סיימון (פיטר). רוח הקודש אומרת לפיטר ללכת אחריו בלי להטיל ספק.

אז פטרוס הלך אחריהם והטביל את קורנליוס ומשפחתו. עם זאת, כאשר עמיתיו לעבודה של פיטר שמעו שפיטר נמצא עם הבלתי נימול, הם מתחו ביקורת על פיטר. את הסצנה שבה פטר מסביר את האירוע ניתן לראות בפרק 11. במעשי השליחים י"א:15-16, "וכאשר התחלתי לדבר, נפלה עליהם רוח הקודש, כמו עלינו בהתחלה. ואז זכרתי את דברי ה', איך אמר, יוחנן אכן הטביל במים; אבל תיטבלו ברוח הקודש."

כאשר אנו חושבים על העובדות התנ"כיות הללו, ניתן לומר שטבילת רוח הקודש היא מתנת האל למי שהוטבל במים. אם היום אנשים חושבים על טבילה רק כעל שטיפת חטאים, הם לא הבינו את המשמעות של הטבילה. הטבילה היא מותו של הזקן, שהיא תכונה של חטא באדם, ומחילה על חטאים באמצעותה. אין סליחה על חטאים ללא מוות. בברית הישנה, ​​חוטאים הרגו בעלי חיים והתיזו את דמם על המזבח לסליחה. החוטא אינו מת, אלא החיה מתה. בזמן הזה, על החוטא להבין שהחיה המתה היא החוטאת ולחזור בתשובה. אחרת, אין מחילה על חטאים. זה יהיה רק ​​טקס רשמי. גם היום, גוף החטא (הזקן) לא מת עם ישוע, ואם הוא מתפלל לסליחה בכל יום, הוא לא שונה מהאדם שהרג חיה רשמית וזרק דם על המזבח בימי הברית הישנה. .

"אלה שלא מתו עם ישוע המשיח של פעם" עדיין חטאים ואין להם את טבילת רוח הקודש מאלוהים. לא משנה כמה הוא צועק, אדוני, אדוני, רוח הקודש לא באה עליו. אבל מי שמבין שאנחנו בני תמותה לאלוהים ומאמין שאנחנו מאוחדים עם המתים על הצלב עם ישוע המשיח, אלוהים יתן לנו חיים חדשים ויעניק לנו את מתנת רוח הקודש. ישוע אמר לבקש את רוח הקודש. ואז הוא הבטיח לתת את רוח הקודש במתנה. אף אחד לא מבקש את רוח הקודש, אבל כשהם חוזרים בתשובה, מבינים שהם מתו עם ישוע (טבילה במים), ומאמינים שהם חופשיים מחטא, כוחה של רוח הקודש יבוא עליהם.

 

הטבילה היא הטקס של מוות במים ולהיוולד מחדש על ידי רוח הקודש. במים, הזקן מת, ואלוהים מתחדש לחיים חדשים בכוחה של רוח הקודש. במקרה זה, רוח הקודש היא רוח הקודש של הישועה. עם זאת, נאמר שרוח הקודש שבאה על אלה שקיבלו מחילה על חטאים ונולדו מחדש היא המנחם, רוח הקודש.

יוחנן ז':37, "סוף החג, היום הגדול". ביום השמיני ביום זה היה חג הסוכות. מדוע ישוע לא אמר שהוא יקבל את רוח הקודש בחג השבועות, אלא בחג הסוכות, היום האחרון של החג? במעשי השליחים א' 8, רוח הקודש באה על ירושלים ביום חג השבועות. רוח הקודש באה על אלו שנולדו מחדש. אז, רוח הקודש הפגינה כוח רב. כוח מתבטא במילה היוונית "דומינאס" (דינמיט אנגלי). כאשר רוח הקודש באה על אלו שנולדו מחדש, היא הופכת למתנה ולכוח. חג השבועות, הנקרא חג הקציר, מייצג את הקציר כאשר רוח הקודש באה עלינו. כאשר רוח הקודש באה על אלה שנולדו מחדש, וכאשר הם מראים את כוחם ומעידים על ישוע, הם הופכים לעדים. אז על ידי בישור, אנשים רבים נקצרים. עם זאת, יכולת זו אינה מופיעה אלא אם המאמין נולד מחדש. עבור אלה שנולדים מחדש, האני הישן מת, ורוח הקודש פועלת פנימה.

 

ביוחנן א' 12, "אבל כל אשר קיבלו אותו, להם נתן כח להיות בני אלוהים, לאלו המאמינים בשמו." רוח הקודש נכנסת לתוך אלו שנולדים מחדש. הסמכות להפוך לילד אלוהים היא סמכות באנגלית. אלא אם כן מאמין נולד מחדש ממים ורוח הקודש, הוא לא יכול להשיג סמכות מסוג זה. ביוחנן 3-7 נאמר, "באר מים נובעת שלעולם לא צמאה, לאלה שקיבלו את הזכות להיות בני אלוהים." עבודתה של רוח הקודש לתוך אלו שנולדים מחדש קשורה קשר הדוק לחג הסוכות. זו הסיבה שישוע מדבר ביוחנן ז':37-39.

 

התנ"ך מבטא את חג השבועות ואת חג הסוכות כגשם, תוך הכוונה לגשם המוקדם (חג הסוכות) ולגשם האחרון (חג השבועות). הגשם המוקדם הוא רוח הקודש של הישועה, והגשם האחרון הוא רוח הקודש של הכוח. ישועת הקדושים אינה "הגשם האחרון", אלא "הגשם המוקדם". אלה שרוח הקודש נכנסת בהם לאלה שנולדו מחדש מקבלים סמכות כילדי אלוהים. אבל רוח הגשם האחרון מראה את כוח העדות. כוח פועל על אלה שנולדו מחדש.

חג הסוכות מתקיים בסוף השנה (1 ביולי), וזה מייצג את רוח הקודש של הישועה. בתקופת שלמה המלך נשפכו מים על בית המקדש ביום האחרון של חג הסוכות. זה סוג של סוכן גשם. בזמן שישוע דיבר ביוחנן ז':37-39, אנשים שאבו מים ושפכו אותם. אז ישוע סיפר לאנשים על מים חיים שלא גרמו להם לצמא. אלה שמדברים רק ברוח הקודש של הכוח מבלי להכיר את רוח הקודש של הישועה (סמכות) הם בשורות שווא. הישועה שלנו היא ב"גשם המוקדם" שעליו דיבר ישוע בחג הסוכות. זה הופך למים חיים. הגשם המוקדם הוא מהסירות שלנו. הרבה אמרו נביאי המים בין הגשם הקדום והאחרון.

 

ביוחנן 16:4-15, "אבל את הדברים האלה אמרתי לכם, כי בבוא העת, תזכרו שסיפרתי לכם עליהם. ואת הדברים האלה לא אמרתי לכם בראשית כי הייתי עמכם. אבל עתה אני הולך אל השלחני; ואיש מכם לא שואל אותי לאן אתה הולך? אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁאָמַרְתִּי אֶת-הַדָּבָרִים לָכֶם אֶת-הַדָּבָרִים הָאֵלֶּה לָכֶם, מַלְאָה הַצַּעַר אֶת-לִבְכֶם. אף על פי כן אני אומר לכם את האמת; כדאי לך שאלך: כי אם לא אלך, לא יבוא אליכם המנחם; אבל אם אסתלק, אשלח אותו אליכם. ובבואו, יוכיח את העולם על חטא ועל צדקה ועל משפט: על חטא כי לא מאמינים בי; מִצְדָקָה, כִּי הוֹלֵךְ אֶל אָבִי, וְלֹא תִרְאוּנִי עוֹד; של משפט, כי נסיך העולם הזה נשפט. יש לי עוד הרבה דברים לומר לכם, אבל אתם לא יכולים לשאת אותם עכשיו. אולם בבואו, רוח האמת, ידריך אתכם לכל האמת: כי לא ידבר מעצמו; אֶלָּא כָּל אֲשֶׁר יִשְׁמַע, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, וְהוֹרִיד לָכֶם אֲשֶׁר יִהְיֶה. הוא יפאר אותי, כי הוא יקבל משלי, והוא יראה לכם. כל הדברים שיש לאב הם שלי: על כן אמרתי שהוא ייקח משלי ויגיד לכם.

ישוע אמר, "אם לא אלך, היועץ לא יבוא אליך; אבל אם אלך, אשלח עליך רוח הקודש." הוא אמר שכאשר תבוא רוח הקודש, הוא יזכיר לנו וייתן לנו הבנה. וביוחנן ט"ו:26, "אבל בבוא המנחם אשר אשלח אליכם מהאב, רוח האמת, היוצאת מהאב, הוא יעיד עלי."

המילים שמעידות עליי הן המילים "יתוכח בעולם על חטא וצדקה ומשפט". "על חטא" פירושו "לא להאמין בי". עם זאת, בני ישראל חשבו שהפרת חוק אלוהים היא חטא. ב-1 יוחנן 3:4, השליח יוחנן אמר: "כל החוטא עושה הפקרות, והחטא הוא הפקרות". ניתן לומר שמילים אלו חלות עד לבוא רוח הקודש. אנו יכולים לראות שטבעו של החטא השתנה על ידי בוא רוח הקודש.

במילים אחרות, מה שרוח הקודש גורמת לנו להבין הוא שאנו חושבים לא נכון על החטא. כאן, "אני" מתייחס לישוע. זה אומר "אני לא מאמין במה שישוע עשה". "אני לא מאמין במה שישוע עשה" פירושו לא להאמין למה שנאמר במתי 12:31. מאמין אינו מאמין ש"כל החטאים והחילול נסלח לבני אדם". הכופר אינו מאמין לדבריו של ישוע כי הזקן לא מת. הוא ללא עבודת רוח הקודש.

גם היום, עשויה להיות שאלה האם עלינו להיטבל ברוח הקודש. כמובן, הטבילה של רוח הקודש המדוברת בתנ"ך תימשך. אולם, אם נותן הטבילה אינו אדם בעל אמונה ראויה, אלא כומר שקר, עבודת רוח הקודש אינה מתרחשת באופן טבעי. אלא אם כן נולדת מחדש ממים ורוח הקודש, זה לא אמיתי. אם הזקן מת עם ישוע המשיח במים ולא נולד מחדש לחיים חדשים, הכל מזויף. הזיוף ייקרא הפרי.

ומי שרוצה לקבל את רוח הקודש צריך לחשוב למה הוא רוצה לקבל אותה. אם הם רודפים אחר מיסטיקה ומחפשים את רוח הקודש, זה קשה. אם זה היה פשוט לרפא מחלה, לדבר בלשונות ולהפעיל כוחות, אז היית כמו שמעון הקוסם. במעשי השליחים 8:21-22, "אין לך חלק וגורל בעניין הזה: כי לבך אינו ישר בעיני אלוהים. חזר בתשובה על כך רשעותך, והתפלל לאלוהים, אם אולי מחשבת לבך. יסלח לך." אלו המחפשים את רוח הקודש תוך כדי געגוע לרוח הקודש חייבים להפוך למחפשים רק במטרה להעיד על ישוע המשיח. אלוהים יתן את מילוי רוח הקודש למי שמבקש ונותן את הכוח להעיד.

אפילו מאמינים שנולדו מחדש מתמודדים עם ניסיונות ותלאות רבים בעולם, אבל ה' לעולם לא משאיר אותם לעבור אותם לבד. רוח הקודש עוזרת לקדושים בחולשתם. עם זאת, הסיבה שאנו לעתים קרובות מתוסכלים היא לא בגלל שאנחנו חלשים, אלא בגלל שרוב הקונפליקטים והמריבות בחיים הם קרבות רוחניים עם השטן. בנסיבות כאלה, לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים למה להתפלל. בזמנים כאלה יש מי שגונח ומתפלל למען הקדושים. זוהי רוח הקודש, המנחם. הרומאים 8:26 "בדומה גם הרוח מסייעת לחולשותינו: כי איננו יודעים על מה עלינו להתפלל כראוי: אך הרוח עצמה משתדלת עבורנו בגניחות שאינן ניתנות לביטוי." רוח הקודש קוראת לאלוהים באנקה לקדושים.

עם זאת, א' לתסלוניקים ה' 19 אומר לנו להתפלל כדי שרוח הקודש לא תכבה, ובאפסים ד' 30 נאמר: "ואל תצערו את רוח הקודש של אלוהים, שבאמצעותה נחתם ליום הגאולה. ” על מנת שהקדוש ילחם בשטן באמצעות מילוי רוח הקודש עד מותו, אומרים שהוא תמיד מבקש תפילה. זה להתפלל בלי הפסקה. התפילה הזו חייבת להפוך למוות יומיומי. לכן, המאמינים יכולים לקבל את מילוי רוח הקודש באיחוד עם ישוע המשיח על הצלב.